משפט חוקתי

משפט חוקתי הוא הענף המשפטי העוסק בחוקים יסודיים השולטים בתחום הכוחות והסמכות של גופים שונים, ביחס לחקיקה וליישום של חוקים אחרים בידי הממשלה.

חוקה מחייבת את הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, ומגבילה את המצבים שבהם ניתן לחוקק ולפרש חוקים ולהחיל או להפעיל כוח. חוקות עשויות להתייחס לגופים שונים, כולל ארגונים, אגודות, אנשים ללא מדינה, מדינות, ערים או פדרציות (ארצות הברית, למשל).

בדרך כלל, משפט חוקתי הוא המשפט של חוקים ומנהגים יסודיים אלו במדינה. לא לכל מדינה יש חוקה, אך לכל מדינה יש חוקי מדינה שעשויים להיות מורכבים מסוגים שונים של חובות מוסכמות, כגון חוקים מנהגיים, חוקים שבעל פה וחוקים כתובים, ויש אופנים מסוימים שבהם מפרשים אותם.

גם במדינות שיש להן חוקה רשמית לפעמים לא כל החוקים המהווים חלק מהמשפט החוקתי נמצאים בה. המשפט החוקתי יכול להיות גם שיטת פירוש, המונחית על ידי היסטוריה, מנהג ומוסכמות חוקתיות לא כתובות. ניתן להשוות, לדוגמה, בין החוקה הכתובה של ארצות הברית לבין המשפט החוקתי הבריטי שמגיע ממקורות שונים הכוללים את המגנה כרטה, את המשפט המקובל (common law), ומקורות מנהגיים אחרים. בארצות מסוימות, כמו גרמניה וישראל, ידועה החוקה כחוק (או חוקי) יסוד.

ניתן לחשוב על משפט חוקתי כחוקים מסדר שני, או כ"חוקים על איך לחוקק". באופן כללי, חוקות עשויות להיות מסוג פדרטיבי, שבו כמה רמות של הממשלה קיימות יחד עם תחומים שונים של סמכות שיפוטית על חקיקה, יישום ואכיפה. דוגמה לחוקה שכזו היא זו של ארצות הברית. משפט חוקתי עשוי להיות גם מסוג יוניטרי (אחיד), כאשר כוחות הממשל נמצאים כולם בגוף אחד של ממשל וחקיקה. גם במדינות יוניטריות יש בדרך כלל העברה של סמכויות לרשויות מקומיות או עירוניות, אך הממשל המרכזי יכול להחזיק שוב בסמכותו בכל זמן שירצה.

יש גם סוגים אחרים של משפט חוקתי, כגון קונפדרציות, שבהן קבוצות של מדינות לאום, שלכל אחת מהן שלטון עצמאי, יוצרות גוף אחד על מנת להתמודד עם נושאים משותפים שבהם סמכויות מוגבלות נמסרות לסמכות הפדרציה. העברה כזו נהוגה בפדרציות מכס. שתי דוגמאות של מערכות חוקתיות שכאלה הן האיחוד האירופי ושווייץ.

בישראל

ערך מורחב – משפט חוקתי בישראל

עם הקמת המדינה נעשה ניסיון לחוקק חוקה על ידי האספה המכוננת (שקדמה לכנסת הראשונה) אבל ניסיון זה לא צלח, ולכן התקבלה "החלטת הררי" שקבעה כי המדינה תאשר חוקי יסוד, אשר לבסוף יקובצו כולם לחוקה אחת.

עם זאת, לאורך העשורים הראשונים לקיומה של המדינה לא ניתן לחוקי היסוד מעמד גבוה יותר מאשר לחוקים רגילים והם נחשבו לשווי ערך להם (למעט לעניין "שריון" של חלקם בפני שינוי באמצעות דרישה לרוב מיוחס).

המצב השתנה בשנת 1992, עם חקיקת שני חוקי יסוד חדשים: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. על בסיס חוקים אלו החליט בית המשפט העליון בשנת 1995 (בפסק דין בנק המזרחי), שחוקי היסוד כולם הם במדרגה עליונה מעל לחוקים רגילים, ולמעשה ההתייחסות לכלל חוקי היסוד תהיה התייחסות כאל חוקה.

לקריאה נוספת

• אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, הוצאת שוקן, 2005.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משפט חוקתי בוויקישיתוף

• משפט חוקתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• משפט חוקתי, דף שער בספרייה הלאומית

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.